ההנאה המכריח

כאשר אנחנו מתחילים לדבר על "מקום הרגש בלימוד תורה" עולה תמיד השאלה "האם באמת זה הכרחי?" האם הרגשות הם חלק בלתי נפרד מהלימוד, או סתם תוספת נחמדה? יש הרבה מה לומר על שאלה זו, כפי שאני מקווה לדון בעתיד. בשלב זה, ברצוני רק להזכיר כמה מקורות

בכתבי חסידות, המקום של רגשות וההתלהבות בלימוד תורה הוא מרכזי וחיוני. (כמו בכל תחום של עבודת השם: תפילה, מצוות. אלא החידוש כאן שגם זה נכון בלימוד תורה.) כמו שאמר הבעל שם טוב:                י

הלא נודע שעיקר עבודת הבורא ית' הוא הדביקות והתלהבות בעבודת הש"י ובלימוד תורתו  בדחילו ורחימו. (כתר שם טוב אות ר"ח​)                                          י

  או בשמו ר' לוי יצחק מבארדיטשוב:                                                                                                                          י

​עיקר  עבודת הבורא יתברך הוא ההתלהבות והחשק אשר יבער תמיד כאש לעשות רצונות יתברך  (קדושת לוי, ליקוטים).                                                                                                                         י

הסיבה לזה טמונה בהבנתו של תנועת החסידות לתורה עצמה. היינו, לפי חסידות, המטרה של לימוד תורה אינה רק לידיעה שכלית של התורה, אלא שהלימוד מביא את הלומדים למפכה פנימית. לשנות את חיי האדם באופן מהותי ולחבר אותו לבורא ית' בלב ונפש. למטרה זו, הרגשות הם כלים שמגדלים בתוך האדם קשר עמוק עם הלימוד, על מנת שהלימוד עצמו יביא את האדם לקשר עמוק עם הבורא

הספר מאור ושמש, מהרב קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין (תלמיד של רבי אלימלך מליז'נסק) מדבר על רגשות (יראת ה', דביקות) כשער חיצוני וחצר פנימית (מבוסס על הגמרא . יראת ה' מעבירה את האדם דרך השער החיצוני, לתוך עולמה של תורה. ומשם, מביאה התורה את האדם לחצר הפנימית שהיא דביקות בה' (עיין כאן למקור). הרגש בלימודים, ולא לימוד אינטלקטואלי לבד, יכול לשנות חיי האדם

​אני מאוד אוהב את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין על נושא זה, מספרו צדקת הצדיק

---

התורה היא פועלת בלב האדם כמו שאמרו (ריש איכה רבתי) המאור שבה מחזיר למוטב ועל שם כך נקרא תורה . . . אבל העיקר הוא דברי תורה שנכנס ללב ואיזה נכנס ללב כאשר הוא צמא ומשתוקק מאוד (צדקת הצדיק, קלג)                                                                                                                                  י
​
דברי תורה שעוברים דרך הלב פירוש שהלב מרגיש ומתפעל בהם הוא נקרא עץ חיים וסמא דחיי. כי הלב מקור החיות כמו שנאמר (משלי ד' כ"ג) מכל משמר נצר לבך כי ממנו תוצאות חיים וכאשר הוא מתפעל הרי שורש חיותו מתפעל על ידי הדברי תורה ומולידה חיות באדם . . . כי בלב מקום רתיחת הדם ועל ידי תוקף החשק וכיסופין למתיקות הדברי תורה מתגבר כח האש שבו וכדרך שאמרו (תענית ד'.) אורייתא דקא מרתחא ליה. וידוע כח הבישול להבליע והבלוע אינו יוצא עוד. מה שאין כן בצונן וקרירות דהיינו שאינו עובר דרך הלב שהגם שמבין חכמה במוחו ומשיג עניני אלהות ודברי תורה אין הלב מתפעל על ידי זה כלל כי הוא כלמד חכמה חיצונית שאין לו שייכות לזה (צדקת הצדיק, רכה)                 י

בשבועות הקרובים, אני מקווה לדבר יותר על נושא זה, ולנתח את כל סוגי הרגשות שנמצאות בכיתה על מנת לדעת איך להשתמש בהם
​
השבוע, בחרתי בסרטון של ר' אוריאל גרינבוים, ר"מ בישיבת נהורא במבוא חורון (ובנו של ראש הישיבה), המספר על חווייתו עם אחד מן התלמידים, ואח"כ מביע את  דעתו על המקרה

---

​ר' אוריאל גרינבוים
ר"מ בישיבת נהורא – מבוא  חורון

הסיפור מתאר מהפך רוחני של תלמיד שהיה על סף לעוף מהישיבה לרחוב בעקבות מצבו ביראת שמים. לתלמיד זה היתה לכל אורך הדרך הנאה מלימודי העיון בישיבה, ועל כן נלחמתי שהשאר בישיבה. ואכן לימוד זה נכנס לליבו וחיבר אותו לאט לאט עד שהושפע לגמרי והשתנה מן הקצה אל הקצה מבחינה רוחנית. בסוף סיפור, קבלתי הפתעה נעימה!               י
 
בחרתי בסיפור זה, ראשית, כי חוויתי אותו באופן אישי עם תלמיד והתרגשתי ממנו, מה שגרם לי להתחבר ולאהוב את הסיפור. בנוסף, הסיפור התאים מאד לנושא הקורס שעסק בחשיבות הרגש הקוגנטיבי שבלימוד (ההנאה השכלית מהחידוש) ע"פ הקדמת האגלי טל שדנו בה בשיעורים. התובנה החשובה מסיפור זה, היא חשיבות לימוד מתוך הנאה, שלימוד כזה יש ביכולתו להשפיע ולשנות תלמיד לגמרי. תלמיד שחווה הנאה מלימוד, א"א להתעלם מהנאה זו ולשפוט אותו רק לפי שאר מעשיו, שכן לימוד זה נכנס לליבו ובוודאי שישפיע עליו בסופו של דבר
 
גם מסיפור הזה, למדתי שיש לשים דגש על הצורה שאני מלמד יותר מאשר התוכן. כלומר, שהתוכן יאמר בהתלהבות וברגש שרק כך יכנס בליבם של תלמידי, ויחוו את ההנאה שבלימוד. דבר נוסף, שילוב של יחס אישי הכרחי לקידום התלמידים בלימוד התורה. חובתי כמחנך הרוצה בהצלחת תלמידי בתורה ויראת שמים, להרגיש את התלמידים!!                    י

---