פתח לבנו

התחלתי את הבלוג "פתח לבינו" בעקבות קורס בשם "אינטליגנציה רגשית: מקום הרגש בלימודי קודש וחול" אשר מסרתי במכללה ירושלים, שבבית וגן. מטרת הבלוג היא להציג לפני הקורא חומר מעניין ומרתק, וכן לפתוח דיונים בין רבנים ומחנכים, בנושא חשיבות הרגש ומשמעותו בלימוד התורה.

מקור השם "פתח לבנו" היא התפילה "ובא לציון", הנמצאת בסוף תפילת שחרית:  י

בָּרוּךְ הוּא אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ. וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים. וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת. וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ. וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם.

הבקשה שהי"ת יפתח את לבנו לתורתו – ולא רק את שכלנו או מוחנו –שבה וחוזרת במשך כל התפילה. למשל, בברכה השניה של ברכות התורה, אנחנו מבקשים "וְהַעֲרֶב נָא יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל". היינו, שדברי התורה שאנחנו לומדים לא יהיו בבחינת תרגיל שכלי בלבד, אלא דבר מתוק המהנה את הנשמה. אחר כך, בברכת קריאת שמע, אנו מבקשים:     י

---

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם. רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה:

וכן, בסוף תפילהשמונע עשרה: י

     אֱלֹקַי. נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי

ופעם נוספת בתפילה מן הזהר הקדוש בזמן פתיחת הארון להוצאת ספר התורה: י

יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא

וכן, בחלק המרכזית של תפילת שחרית (שהיא איננה באמת תפילה אלא קצת לימוד תורה באמצע התפילה) היינו הקריאת-שמע עצמה, אנחנו קוראים:     י

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְדֹוָד אֱלֹקֶינוּ יְדֹוָד אֶחָד:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְדֹוָד אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ

מן המקורות האלה ומעוד רבים אחרים, ברור שמטרת הלימוד אינה רק להחדיר את דברי התורה לתוך שכלנו אלא גם לתוך לבנו. כמו שכתב ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק קל"ג):  י

"התורה היא פועלת בלב האדם כמו שאמרו (ריש איכה רבתי) המאור שבה מחזיר למוטב ועל שם כך נקרא תורה... אבל העיקר הוא דברי תורה שנכנס ללב"

לפי ר' צדוק, רק דברי תורה כזה יש לו כוח לשנות את חיי האדם

כמובן, הכנסת דברי תורה לעומק הלב אינו דבר פשוט או מובן מאליו. כמו שר' מנחם מענדל מקוצק אמר על המילים של קריאת-שמע הנ"ל

על לבבכם - והלא צריך להיות בעומק הלב, אלא אין לך אדם שאין לו פתיחת הלב וכמו שכתוב פתח לבי בתורתך, הוא יפתח לבנו, ובוודאי כאשר מבקשים זה בכל לב ונפש שיזכה לזה הקב"ה עוזר לו, וכאשר יהיה הדברים על לבו יפלו הדברים בתוך לבו ממש, ויתהפך לאיש אחר וידע מה שיש עליו לעשות ולתקן כל ימי חייו ויכנע וישוב, ויכנסו דברי תורה בלבו ויתפשטו בכל איבריו החצוניים והפנימיים. (אמת האמונה פ"א) י

לדעתי, זו המטרה של כל מחנך אמתי. היינו, לא רק להשאיר את דברי התורה על לבבותיהם של התלמידים שלנו, אלא לעזור להם לפתוח את לבבם, כדי שדברי התורה יוכלו ליפול פנימה.

פתח לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם